Ktouboth
Daf 24a
מְנָן אִילֵּין מִילַּיָּא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָה. אוֹתָם לִבְנֵיכֶם. אֵין בְנוֹתֵיכֶם לִבְנֵיכֶם. בִּקְנָס 24a הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֵין לָהֶן לֹא בִקְנָסֵי הַבַּת לֹא בְפִיתּוּיֶהָ וְלֹא בַחַבָּלֶיהָ. קְנָס אֵימָתַי הוּא מִתְחַייֵב. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּסוֹף. מְתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יוֹנָה. עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְהָא תַנִּינָן. עָֽמְדָה בְדִין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאָב. מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. אָמַר לֵיהּ. מָטִינָתָהּ לְהַהִיא דְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. וְנָתַן לַנַּעֲרָה. וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה. מְתִיב רִבִּי יוֹנָה לְרִבִּי יוֹסֵי. עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר בְּסוֹף. וְהָא תַנִּינָן. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָֽגְרָה הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַב. מִשֶּׁבָּֽגְרָה הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. וּבוֹגֶרֶת יֵשׁ לָהּ קְנָס. אָמַר לֵיהּ. מָטִינָתָהּ לְהַהִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. תַּחַת אֲשֶׁר עִינָּהּ. לְרַבּוֹת שֶׁהָֽיְתָה נַעֲרָה וּבָֽגְרָה. וְאַתְיָא אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּהָלֵין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנִינָן תַּמָּן. גָּנַב מִשֶּׁלְּאָבִיו טָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. מְתִיב רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חַגַּיי. עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר. בָּעֲמִידַת בֵּית דִּין הַדָּבָר תָּלוּי. נִיתְנֵי. גָּנַב מִשֶּׁלְּאָבִיו טָבַח וּמָכַר בְּחַיֵי אָבִיו. לֹא הִסְפִּיק לַעֲמוֹד בַּדִין עַד שֶׁמֵּת אָבִיו מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וְהֵן אָמַר. אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. בְּרַם הָכָא כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁהֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. לָא צוֹרְכָא דְלָא לְמִי הוּא נוֹתֵן לְעַצְמָהּ. נוֹתֵן לְאָבִיהָ.
Traduction
Sur quoi fonde-t-on cette distinction (et les fils n’héritent-ils pas du père défunt)? On le sait, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, de ce qu’il est écrit (Lv 25, 46): Vous les ferez passer en héritage à vos fils, pour qu’ils en prennent possession; c.-à-d. vos biens passeront à vos fils, mais ceux-ci ne bénéficieront pas de ce qui revient à vos filles par suite d’amendes imposées, visées par ce verset. Ainsi R. Hiya a enseigné: les fils n’héritent pas du père de l’amende à lui payer pour cohabitation violente avec la fille, ni si elle a été séduite, ni si elle a été blessée. A quel moment (en général) commence l’obligation de l’amende? (Est-ce de suite après la violence commise, ou après la sentence rendue en justice)? Selon R. Yona, elle est de suite obligatoire; selon R. Yossé, elle n’est due qu’à la fin. Mais, objecta R. Yossé et R. Yona, puisque d’après toi l’amende est due de suite après l’acte, comment notre Mishna dit-elle, que si la sentence juridique a été prononcée avant la mort du père, le montant des sommes dues revient à ce dernier, et que si la mort du père survient avant le prononcé de la sentence, le montant sera transmissible aux fils? Tu touches ainsi, lui fut-il répondu, à la déduction tirée (plus haut) par R. Simon b. Yohaï du double emploi de l’expression ''il donnera au père de la fille '' (pour justifier la distinction entre la sentence prononcée avant la mort du père et celle qui a été prononcée après le décès). Mais, objecta R. Yona à R. Yossa, puisque selon toi l’amende n’est due qu’à la fin, pourquoi est-il dit (§ 2): ''Si le tribunal a rendu la sentence avant que la fille ait atteint sa 2e majorité, le montant des sommes à payer revient au père; si la sentence est rendue après que la fille a atteint sa 2e majorité, le montant sera remis à celle-ci''? Pourquoi ne lui attribuer le montant qu’en ce dernier cas (et est-ce à dire que celle-là seule y a droit)? Tu touches précisément, lui répondit-il, à ce qu’a enseigné R. Hiya; de l’expression ''parce qu’il l’a fait souffrir'', il déduit qu’il faut étendre l’obligation de l’amende aussi bien à toute jeune fille nubile qu’à celle qui a atteint la 2e majorité. La discussion entre R. Yona et R. Yossa (sur le point de savoir si l’amende est due de suite après le crime, ou après la sentence juridique) est conforme à la suivante, au sujet de cette Mishna (168)(Baba Qama 7, 2): ''Si quelqu’un vole à son père un animal qu’il égorge et vend, puis le père meurt, le fils devra cependant payer aux héritiers 4 ou 5 fois la valeur de l’objet volé (comme amende due avant le décès du père). Or, objecta R. Hagaï à R. Yossé, puisque d’après toi tout dépend du prononcé de la sentence, cette Mishna devrait dire: ''Si quelqu’un vole à son père un animal qu’il égorge et vend du vivant de son père, et qu’avant le prononcé de la sentence, le père meurt, le fils n’est tenu de payer que le double'' (en raison du décès préalable à la sentence), et sans payer 4 ou 5 fois? Il y a une distinction à établir, en ce que, pour ce vol, il faut payer 4 ou 5 fois (réversibles sur les héritiers), tandis qu’ici (au sujet de l’amende pour violence sur la fille) tous reconnaissent que l’amende provient de la fille; il s’agit donc seulement de savoir quand l’amende est remise à la fille (sans que les frères aient une part), et quand elle est au père (avec transmission aux fils): cela dépend du moment où la sentence a été prononcée.
Pnei Moshe non traduit
מנן אילין מילייא. מנא לן לחלק כן דילמא זכות שזיכתה לו התורה שלו הוא ואם מת יהא של אחין:
אין בנותיכם לבניכם. זכות בנותיכם אין לבניכם כדמפרש בקנס הכתוב מדבר שלא זכתה התורה אלא לאב ואין מוריש לבניו וכן תני רבי חייא וכו':
קנס אימתי הוא מתחייב. בעלמא קאי אימתי חל חיוב הקנס:
משעה ראשונה. שעת הביאה:
בסוף. משעמדה בדין:
והא תנינן עמדה בדין וכו'. ואי משעה הראשונה מתחייב בקנס אפי' לא עמדה בדין הרי הוא של אב:
מטינתה לההיא דתני ר''ש ב''י. קא נגעת בה במתני' לההיא כו' כלומר בזה צריך אתה לבא לטעמיה דרשב''י דשאני התם דמגזירת הכתוב הוא לחלק בין העמדה בדין או לא כדדריש מקרא ונתן וכו':
ובוגרת יש לה קנס. בתמיה ולדידך דאינו מתחייב בקנס עד שעת העמדה בדין הא השתא בוגרת היא:
תחת אשר עינה לרבות וכו'. הואיל והיתה בת קנס מעיקרא:
ואתיא אילין פלוגוותא כהלין וכו'. כלומר דהאי פלוגתא דפליגי אם חיוב הקנס חל משעה ראשונה או משעת העמדה בדין שייכא האי פלוגתא נמי בהא דתנינן בפ' מרובה גנב משל אביו וטבח ומכר ואח''כ מת אביו משלם תשלומי ד' וה' להיורשים שכבר נתחייב קודם שמת האב וקס''ד דתליא נמי בפלוגתא דרבי יונה ורבי יוסי לרבי יונה אפי' מת האב קודם העמדה בדין משלם שכבר חל עליו החיוב משעת הטביחה ולרבי יוסי דוקא אם מת האב אחר העמדה בדין. מתיב רבי חגיי לרבי יוסי גרסינן על דעתך דתימר בעמידת ב''ד הדבר תלוי. אם כן קשיא אדתני התם בסיפא גנב משל אביו ומת אביו ואחר כך טבח ומכר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' ולדידך ניתני גנב כו' לא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל בלבד ולא ד' וה' דהא לא חל עדיין חיוב הקנס קודם העמדה בדין ואפילו טבח ומכר בחיי אביו משכחת לה דפטור מד' וה':
והן אמר ארבעה וחמשה. כלומר דמשני דשאני התם דבארבעה וחמשה אמרינן ולא דמייא להך דהכא וטעמא דבשלמא התם שייכי האחין בדבר שהקנס יוצא ממנו והיינו הבהמה ובכה''ג אדם מוריש לבניו הקנס אף על פי שלא עמד בדין שהרי הבהמה עצמה מוריש לבניו והילכך לכ''ע לא משכחת לה פטורה אם טבח ומכר בחיי אביו אלא שאם מת האב קודם הטביחה היינו טעמא דפטור דבעינן וטבחו כולו באיסורא וליכא שהרי יש גם לו חלק בה:
ברם הכא כל עמא מודו שהן של עצמה. כלומר אבל הכא הא ע''כ כ''ע מודים שהן שייכי' לעצמה ואין לאחין חלק בהן אלא דזכתה התורה זכיתה לאב ואותו זכות הוא מוריש לבניו והיינו דוקא כשעמדה בדין שאז זכה בהן האב אבל מקודם לא שהרי עיקר הדבר שהקנס יוצא ממנו והיינו הבת אין אדם מוריש לבניו:
לא צורכה דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאביה. דלא כמו אלא ואסוקי מילתא היא כלו' דהכא ודאי איצטריך ושייך שפיר החילוק מתי הוא נותן לעצמה ואין לאחין בהן כלום ומתי הוא נותן לאביה ואם מת הוא לאחין והיינו אם עמדה בדין או לא דמשעמדה בדין כבר זכה בהן האב וממונא הוא להורישו לבניו אבל מקודם לא כדאמרן אבל גבי טביחה לעולם הוא מוריש לבניו אפילו לא עמד בדין ולא שייכא כלל פלוגתייהו להתם כדס''ד מעיקרא:
לא הספיק לעמוד בדין כו'. דעדיין לאו ממון הוא להורישו לבניו:
Ktouboth
Daf 24b
משנה: עָֽמְדָה בְבֵית דִּין עַד שֶׁלֹּא בָֽגְרָה הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַב. מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בְּבֵית דִּין עַד שֶׁבָּֽגְרָה הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. 24b רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלְּעַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּֽבְתָה מֵת הָאָב הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאַחִין.
Traduction
Si la fille est arrivée au tribunal (pour cette cause) avant la 2e majorité, l’argent appartiendra au père; et au décès de celui-ci, il est aux frères. Mais, si avant le prononcé de la cause par le tribunal, la fille atteint cette époque de majorité, l’argent lui appartient à elle. R. Simon dit: Quand même la condamnation a eu lieu avant la 2e majorité et du vivant du père, si le père est mort avant le payement, l’argent appartient à la fille. Si la fille mineure a gagné de l’argent par son travail manuel, ou si elle a trouvé un objet (169)Qui n'a pas de maître, ou que l'on ne peut pas rendre au propriétaire, quand même son père serait mort avant le recouvrement, l’argent appartient aux frères de la fille.
Pnei Moshe non traduit
רבי שמעון אומר. אע''פ שעמד בדין לא הוי ממון דאב להורישו לבניו עד דמטי לידיה כדיליף בגמ' טעמא ואין הלכה כר''ש:
מעשה ידיה ומציאתה. בגמרא מפרש דה''ק מעשה ידיה כמציאתה מה מציאתה בחיי האב לאב אחר מיתת האב לעצמה שאין האחים זוכין במה שמוצאת הבת לאחר מיתת האב כך מעשה ידיה בחיי האב לאב וזכו בהן האחים אף על פי שלא גבתה שכר פעולתה אבל מעשה ידיה שלאחר מיתת האב לעצמה ואין לאחין זכות במעשה ידי הבת שעושה לאחר מיתת האב:
הלכה: עָֽמְדָה בְבֵית דִּין עַד שֶׁלֹּא בָֽגְרָה כול'. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחֵי. וְנָתַן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה חֲמִשִּׁים כָּסֶף. מְלַמֵּד שֶׁאֵין הָאָב זוֹכֶה אֶלָּא בִנְתִינָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בַּמִּגְבָּה הַדָּבָר תָּלוּי. וְרַבָּנִין אוֹמְרִין. בָּעֲמִידַת בֵּית דִּין הַדָּבָר תָּלוּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן עֲבַד לָה כְּמַעֲשֵׂה בֵית דִּין וְרַבָּנִין עֲבְדִּין לָהּ כְּמִלְוֶוה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן גּוֹבֶה בְּעִידִית. עַל דַעְתּוֹן דְּרַבָּנִין גּוֹבֶה בְּבֵינוֹנִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתָהּ. עַל דַעְתּוֹן דְּרַבָּנִין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמְּטָתָהּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. עַל דַעְתּוֹן דְּרַבָּנִין אֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.
Traduction
R. Simon b. Yohaï a enseigné: de ce qui est écrit (Dt 22, 29), l’homme qui aura cohabité avec elle remettra au père de la jeune fille 50 pièces d’argent, on déduit que le père acquiert seulement cette somme après qu’elle lui aura été remise (non d’avance, au point que ses fils en héritent). L’avis de R. Simon (dans la Mishna) se base sur ce que l’amende dépend du réclamant (qui est apte à la transmettre à ses fils); selon Rabbi (ou les autres rabbins), elle dépend de la prononciation d’une sentence juridique (171)Cf J, (Gitin 5, 2) ( 46d). R. Simon la considère comme une solution juridique (non transmissible par héritage); les autres sages considèrent le débiteur de l’amende comme un emprunteur. Selon l’avis de R. Simon, la réclamation aura pour répondant le meilleur sol (172)Ou, comme on dirait aujourd'hui, en 1re hypothèse; selon les autres sages, elle n’aura recours qu’à un sol moyen. Selon l’avis de R. Simon, la 7e année de repos agraire ne sert pas à suspendre cette dette (comme c’est le cas pour d’autres sentences); selon les autres sages, cette 7e année produira son effet habituel à l’égard de cette amende. Selon l’avis de R. Simon, le fils aîné prélèvera à ce sujet une double part (comme d’ordinaire); selon les autres sages, il ne la prendra pas double.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מלמד שאין האב זוכה. בקנס אלא בנתינה והה''ד בבושת ופגם דאיתקוש להדדי:
ר''ש אומר וכו'. היינו ר''ש ורבנן דמתני' ומפרש לה פלוגתייהו:
במגבה. משעה שהוא גובה הדבר תלוי שיהו שלו להורישו לבניו:
כמעשה ב''ד. כפסק דין דלא הוי ממון להורישו לבניו עד שעת הגבייה כהאי דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו:
כמלוה. דמשעת העמדה בדין הקנס מלוה מן התורה עליו:
גובה בעידית. כדמצינו במעשה ב''ד דגובה מן העידית כגון נזקין:
גובה בבינונית. כמלוה:
אין השביעית משמטתה. כשאר מעשה ב''ד דאין השביעית משמט משום דלא קרינן ביה לא יגוש כדתנן בפ''י דשביעית:
השביעית משמטתה. כשאר מלוה דכתיב שמוט כל בעל משה ידו:
הבכור נוטל פי שנים. בירושת קנס כבשאר ירושת אביו:
אין הבכור נוטל פי שנים. כמלוה שראוי הוא ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי כדתנן בפ''ח דבכורות וכדאמרינן בבלי פ' יש נוחלין דף קכ''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source